עמרם נ' אמפול דלקים בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת אילונה אריאלי) מיום 13/01/13 בתיק ת"א 3491-01-08 (להלן: "פסק הדין"), זאת עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה המבקשת ביום 26/02/13, או לחילופין, לאפשר למבקשת להפקיד את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט.

הבקשה הוגשה לאחר שביום 26/02/13 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין.

נימוקי הבקשה:

המבקשת טענה כי בפסק הדין נפלו שגיאות מהותיות, אשר מחייבות את ביטולו, כולו או מקצתו וכי קביעות בית המשפט מותירות סימני שאלה רבים. לטענתה, הערעור שהוגש מתמקד בשלוש סוגיות עיקריות שהן: עצם הפרת ההסכם, הזכות לפיצוי והיקף וגובה הנזק וסיכויי הערעור אינם מבוטלים כלל וכלל, במיוחד בשאלת סוג הפיצוי וגובהו.

המבקשת טענה כי מדובר בחיוב כספי אדיר של כמיליון ₪ (כולל הפרשים), סכום אשר יהא קשה עד מאוד להשיבו לה במידה וערעורה יתקבל וברי כי הנזק אשר עלול להיגרם לה במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין הינו אדיר ובלתי הפיך. כמו כן, לטענתה, המשפט עצמו התנהל במשך כחמש שנים ואין זה בלתי מתקבל על הדעת לעכב את התשלום בעוד מספר חודשים עד ההכרעה בערעור.

המבקשת טענה כי אמנם עיכוב ביצוע פסק דין כספי הינו חריג, אולם בשים לב כי המשיבה הינה חברה מוגבלת במניות, אשר לא ברור מה מצבה הכספי נכון להיום ומה יהיה מצבה הכספי בעתיד, ברי כי אם תקבל המשיבה את סכום פסק הדין ותקרוס לאחר מכן והערעור יתקבל יהיה קשה עד מאוד להחזיר את המצב לקדמותו והיא תעמוד בפני שוקת שבורה. זאת בניגוד למשיבה, שלא יגרם לה כל נזק ולכל היותר ייגרם לה נזק שהוא בר פיצוי.

המבקשת טענה כי נפסק כי כאשר מבקש עיכוב הביצוע מצביע על נזק בלתי הפיך, די לו שיראה סיכוי ולו קלוש להצלחת הערעור. בנסיבות אלה, מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין.

לחלופין, לטענת המבקשת, יש לאפשר לה להפקיד את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, דבר אשר ישמור על זכויותיה מחד ויקל מיידית על המשיבה להיפרע את כל הסכום אם ידחה הערעור.

תגובת המשיבה:

המשיבה טענה כי המבקשת לא הראתה, ולו במעט, כי הערעור שהגישה הוא ערעור מוצדק המושתת על אדנים מוצקים ומבוססים ולפיכך סיכוייו להתקבל גבוהים. המבקשת לא פירטה ובוודאי שלא הוכיחה, ולו לכאורה, מה הם נימוקי ערעורה ומדוע סיכויים להתקבל גבוהים אלא פירטה בשבע שורות שלוש "נקודות" בלבד בהן "יתמקד" לטענתה הערעור. אולם, מדובר בנקודות כלליות בלבד: ההפרה, הפיצוי וגובה הפיצוי. כמו כן, למרות שטענה כי עיון בפסק הדין וקביעות בית המשפט מותירות סימני שאלה רבים, לא פירטה המבקשת ולו אחד מהם. המבקשת לא ניסתה כלל להראות מהן ה"שגגות המהותיות" שנפלו לטענתה, בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות של בית המשפט ואף טענתה כי נראה שהערעור אינו משולל יסוד ולו בחלקים ממנו ובמיוחד בשאלת הפיצוי וגובהו" נשארה מיותמת וללא שום בסיס או חיזוק או אסמכתא כלשהם. לפיכך, אין בית המשפט יכול לקבוע מהם סיכויי הערעור ודין הבקשה להידחות על הסף.

המשיבה טענה כי המבקשת אף לא הוכיחה כי קיים קושי להשיב את המצב לקדמותו לאחר ביצוע פסק הדין, במידה והערעור יתקבל ואין די בטענות כלליות הקשורות במשיבה, אלא היה על המבקשת לפרט לפרטיהן את העובדות מהן ניתן היה להסיק על היעדר יכולתה הכלכלית להשיב את הכסף, אם יתקבל הערעור.

המשיבה טענה כי המבקשת אף התעלמה מקיומו של משיב נוסף לבקשה ולערעור – המשיב 1, שהיה אחד משני התובעים בתיק זה ולא העלתה כל טענה בנוגע למצבו הכלכלי וליכולתו להשיב את הסכום הפסוק, ולא בכדי, שכן המבקשת מכירה היטב את המשיב 1 ואת מצבו הכלכלי, ולכן בחרה "להעלימו" מבקשתה.

המשיבה טענה כי העובדה שהיא חברה בע"מ, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. מדובר בפסק דין כספי בלבד ולא תהיה שום מניעה להשיב את המצב לקדמותו במידת הצורך. לטענתה, הנזק שנגרם לה, בגינו על המבקשת לפצותה כמפורט בפסק הדין, נגרם לפני כחמש שנים ואין שום סיבה להשהות עוד את קבלת הפיצוי עד לאחר שערעורה של המבקשת יידחה. כמו כן, לטענתה, נזקה יתבטא ביותר מעיכוב נוסף בקבלת הכסף, שכן הליכי המשפט מתמשכים שנים רבות ומשזכה אדם בפסק דין לטובתו מן הראוי כי יוכל לממש את זכייתו. לפיכך, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, בעוד שלמבקשת לא ייגרם כל נזק מכך שתעשה מאמץ ראוי לגייס את הסכום הנדרש לפיצויים בגין מחדליה הרבים וחוסר תום ליבה, כמפורט בפסק הדין.

המשיבה טענה כי הלכה פסוקה היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין והעובדה שביצוע פסק דין לתשלום כספי יגרור אחריו מכירת נכס כלשהו אינה יכולה לכשעצמה לשמש הצדקה לעיכוב ביצוע, במיוחד כשמדובר במכירת נכס שהנתבע מחזיק בו לשם השקעה גרידא ומכירתו אינה כרוכה בהסבת נזקים מיוחדים לבעליו. לטענתה, המבקשת לא פירטה כלל מה מצבה הכלכלי ומדוע יקשה עליה לשלם לאלתר את מלוא חובה הפסוק. היא אף לא טענה כי ביצוע פסק הדין יגרור בהכרח מכירתו של נכס כלשהו, וכן לא הסבירה מדוע אינה יכולה למשכן את הנכס נשוא התביעה על מנת לגייס את הסכום הנדרש לתשלום החוב הפסוק.

תשובת המבקשת:

המבקשת טענה כי לא ברור מדוע צירפה המשיבה לתגובתה את המשיב 1, שאינו תובע בתיק נשוא הערעור ואין לו כל זכר בכתב התביעה ו/או בכתב התביעה המתוקן ו/או ביתר כתבי הטענות ואף לא בגוף פסק הדין עצמו וטענתה זו כלל לא עלתה בתגובתה לבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לפני בית משפט קמא. לטענתה, הדבר מלמד על חוסר תום לב וניקיון כפיים ומעורר חשש על מצב כלכלי רעוע של המשיבה, אשר מנסה בדרך לא דרך להכניס את המשיב החדש לתיק כדי שהיא תוכל לגבות את כספה ככל שיידחה ערעורה.

המבקשת טענה כי תגובת המשיבה נעדרת כל הוכחה או ראיה ליכולת כלכלית שלה להחזרת הגלגל אחורנית ככל שיתקבל ערעורה וכי היא לא הציגה דו"חות כספיים ו/או כל ניירת רלוונטית אחרת שיש בהם כדי ללמד על יכולת החזרת הכסף, ככל שערעורה יתקבל.

המבקשת טענה כי המשיבה הינה חברה בערבון מוגבל, שאף מחוקק המשנה עצמו מחייב אותה לרוב להפקיד הוצאות או ערבות בנקאית בגין ההליך השיפוטי. לטענתה, המשיבה לא שילמה ולו אגורה שחוקה בגין דמי השכירות החודשיים עבור 9 חודשים בזמנים הרלוונטיים לשכירות והדבר מלמד על מצב כלכלי קשה, אשר מעורר חששות בדבר יכולת המשיבה להחזרת כספיה אם יתקבל הערעור.

המבקשת טענה כי בשלב זה היא אינה נדרשת להיכנס לעובי הקורה ולהוכיח את טענותיה ונימוקיה, אלא די להראות סיכוי כלשהו ולו קלוש כדי לענות על בקשת עיכוב הביצוע ולטענתה, היא הרחיבה בערעורה את כל הסוגיות העיקריות עליהן נסמך הערעור גופו ואין מדובר בערעור שסיכוייו קלושים.